לדלג לתוכן

דרק וולקוט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
דרק וולקוט
Derek Alton Walcott
לידה 23 בינואר 1930
קסטריז, סנט לוסיה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 17 במרץ 2017 (בגיל 87)
Cap Estate, סנט לוסיה עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה סנט לוסיה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים אוניברסיטת איי הודו המערבית, אוניברסיטת לונדון עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
יצירות בולטות Omeros, Dream on Monkey Mountain, The Capeman עריכת הנתון בוויקינתונים
הושפע מ צ'סלב מילוש, רוברט לוואל, עזרא פאונד, ת"ס אליוט, אליזבת' בישופ עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג
  • Fay Moston
  • Margaret Maillard
  • Norline Metivier עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
  • פרס נובל לספרות (1992)
  • פרס אניספילד-וולף (2004)
  • פרס העיר מינסטר לשירה אירופית (2013)
  • פרס הספרות פא"ן אוקלנד ע״ש ג'וזפין מילס (2005)
  • ד״ר לשם כבוד מאוניברסיטת אלקלה (1994)
  • פרס היינמן (1983)
  • מסדר ההצטיינות של ג'מייקה
  • פרס טי אס אליוט
  • מדלית מוסגרייב
  • פרס קולמונדלי
  • מלגת גוגנהיים
  • מדליית הזהב של המלכה לשירה
  • עמיתי מקארתור
  • קצין במסדר האימפריה הבריטית
  • star on Playwrights' Sidewalk עריכת הנתון בוויקינתונים
חתימה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

דרק אלטון וולקוט הנכבד (באנגלית: The Hon. Derek Alton Walcott; ‏23 בינואר 1930 - 17 במרץ 2017) חבר מסדר האימפריה הבריטית וחבר מסדר הקהיליה הקריבית (Order of the Caribbean Community), היה משורר, מחזאי, סופר ואמן חזותי מסנט לוסיה, שזכה בפרס נובל לספרות ב-1992[1] ובפרס ת"ס אליוט (T. S. Eliot Prize) ב-2011 על ספרו White Egrets.‏[2] עבודתו כוללת את האפוס ההומרי Omeros.‏[3]

חיים וקריירה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

וולקוט נולד בקסטריז, סנט לוסיה, בקריביים ולמד באוניברסיטת איי הודו המערבית. כצעיר עסק בציור וכתיבה והושפע מהמשוררים המודרניים ת"ס אליוט ועזרא פאונד.[4]

וולקוט פרסם את השיר הראשון שלו בגיל 14 ובגיל 19 הוציא לאור בהוצאה עצמית את שתי האסופות שלו, Poems‏ 25 (1948)‏ ו-Epitaph for the Young: XII Cantos‏ (1949), אותם הפיץ בעצמו.[5] הוא למד בעזרת מלגה ב-University of the West Indies בקינגסטון, ג'מייקה משם עבר לטרינידד ב-1953, נעשה מבקר, מורה ועיתונאי.[6]

וולקוט ייסד את סדנת התיאטרון של טרינידד (Trinidad Theatre Workshop) ב-1959 ונותר פעיל בחבר המנהלים שלה.[7] הוא חקר את הקריביים וההיסטוריה שלהם בהקשר קולוניאליסטי ופוסט-קולוניאליסטי, האסופה שלו In a Green Night: Poems 1948-1960 ‏(1962) העניקה לו הכרה בינלאומית.[8] הוא ייסד את תיאטרון המחזאות של בוסטון (Boston Playwrights' Theatre) באוניברסיטת בוסטון ב-1981. וולקוט לימד ספרות וכתיבה באוניברסיטת בוסטון, ויצא לגמלאות ב-2007. האסופות האחרונות שלו כוללות את Tiepolo’s Hound‏ (2000),[9] The Prodigal‏ (2004) ו-White Egrets‏ (2010), שבגינה זכה בפרס ת"ס אליוט.[10][11]

וולקוט זכה בפרס נובל לספרות ב-1992, והיה לסופר הקריבי הראשון שזכה בפרס זה. ועדת הפרס תיארה את עבודתו כ"יצירה פואטית מלאת אור, ונתמכת בידי חזון היסטורי, תוצאה של המחויבות הרב-תרבותית.[12] ב-2009, הוא זכה במלגת מחיה בת שלוש שנים באוניברסיטת אלברטה. ב-2010, התמנה לפרופסור לשירה באוניברסיטת אסקס.[13]

הטרדה מינית ונושאים שנויים במחלוקת

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1981 הואשם וולקוט בהטרדה מינית של סטודנטית בשנה הראשונה ללימודיה באוניברסיטת הרווארד.[14] והוא הגיע להסדר פשרה בקשר להאשמה בהטרדה מינית באוניברסיטת בוסטון.[15]

ב-2009, נעשה וולקוט מועמד מוביל למשרת פרופסור לשירה של אוקספורד, אולם נסוג ממועמדותו אחרי חרושת שמועות בדבר האשמות בהטרדה מינית מהעבר. לא הובאו עדויות חדשות על המקרה מ-1996.[16] במשרה זכתה רות פדל, אולם היא התפטרה אחרי תשעה ימים בלבד כשנחשפה מעורבותה במסע ההכפשה נגד וולקוט. התנהגותה של פדל בפרשה ספגה ביקורת קשה ממספר משוררים בעלי שם במכתב תמיכה שכתבו לוולקוט שפורסם ב-The Times Literary Supplement.‏[17]

פרסים ואותות כבוד

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • Baer, William, ed. Conversations with Derek Walcott. Jackson: UP of Mississippi, 1996.
  • Baugh, Edward, Derek Walcott: Memory as Vision: Another Life. London: Longman, 1978.
  • Baugh, Edward, Derek Walcott. Cambridge: Cambridge UP, 2006.
  • Breslin, Paul. Nobody's Nation: Reading Derek Walcott. Chicago: U. Chicago, 2001. ISBN 0-226-07426-9
  • Brown, Stewart, ed., The Art of Derek Walcott. Chester Springs, PA.: Dufour, 1991; Bridgend: Seren Books, 1992.
  • Burnett, Paula, Derek Walcott: Politics and Poetics. Gainesville: University Press of Florida, 2001.
  • Gazzoni, Andrea, Epica dell'arcipelago. Il racconto della tribù, Derek Walcott, "Omeros". Firenze: Le Lettere, 2009. ISBN 88-6087-288-X
  • Hamner, Robert D., Ed. Critical Perspectives on Derek Walcott. Washington, D.C.: Three Continents, 1993. ISBN 0-89410-142-0
  • Hamner, Robert D. Derek Walcott. Updated Edition. Twayne's World Authors Series. TWAS 600. New York: Twayne, 1993.
  • Heaney, Seamus, ‘The Murmur of Malvern’, in The Government of the Tongue: The 1986 T. S. Eliot Memorial Lectures and Other Critical Writings. London: Faber and Faber, 1988, pp. 23–29.
  • King, Bruce, Derek Walcott and West Indian Drama: ‘Not Only a Playwright But a Company’: The Trinidad Theatre Workshop 1959-1993. Oxford: Clarendon Press, 1995.
  • King, Bruce, Derek Walcott, A Caribbean Life. Oxford: OUP, 2000.
  • Lennard, John, 'Derek Walcott' in Jay Parini, ed., World Writers in English. 2 vols, New York & London: Charles Scribner’s Sons, 2004, II.721–46.
  • Parker, Michael and Roger Starkey, Eds. New Casebooks: Postcolonial Literatures: Achebe, Ngugi, Desai, Walcott. Houndmills, Basingstoke, Hampshire: Macmillan, 1995. ISBN 0-333-60801-1
  • Sinnewe, Dirk, Divided to the Vein? Derek Walcott’s Drama and the Formation of Cultural Identities. Saarbrücken: Königshausen und Neumann, 2001 [Reihe Saarbrücker Beiträge 17]. ISBN 3-8260-2073-1
  • Terada, Rei, Derek Walcott’s Poetry: American Mimicry. Boston: Northeastern University Press, 1992.
  • Thieme, John, Derek Walcott. Manchester and New York: Manchester University Press, 1999.
  • Walcott, Derek. Dream on Monkey Mountain and Other Plays. New York: Farrar, 1970. ISBN 0-374-50860-7

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא דרק וולקוט בוויקישיתוף
כתבות דיוקן
מאמרים וראיונות

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ ביוגרפיה של דרק וולקוט באתר פרס נובל
  2. ^ שרלוט היגינס, פרס ת"ס אליוט לדרק וולקוט בשל "עבודתו המרגשת והמושלמת טכנית", גארדיאן, 24 בינואר 2011
  3. ^ דיוקן באתר Poetry Foundation
  4. ^ דיוקן באתר Poetry Foundation
  5. ^ דיוקן באתר Academy of American poets
  6. ^ דיוקן בBritish Council
  7. ^ דיוקן באתר Academy of American poets
  8. ^ דיוקן באתר Poetry Foundation
  9. ^ מסה על ספר הפואמות הארוך Tiepolo’s Hound באתר Poets.org
  10. ^ דיוקן באתר Poetry Foundation
  11. ^ דיוקן ב-British Council
  12. ^ דיוקן באתר Poetry Foundation
  13. ^ זוכה פרס נובל דרק וולקוט הוא הפרופסור החדש לשירה, אתר אוניברסיטת אסקס, 11 בדצמבר 2009
  14. ^ Dziech, Billie Wright; Linda Weiner (1990). The lecherous professor: sexual harassment on campus (second ed.). Urbana. IL: University of Illinois Press. pp. 29–31. ISBN 0252061187.
  15. ^ שיאן גריפיתס וג'ק גרימסטון, "תיק ההטרדה המינית מביא את המירוץ לשירה לסיום מלוכלך", סאנדיי טיימס, 10 במאי 2009
  16. ^ אתר למנויים בלבד Urmee Khan and Richard Eden, ‏Ruth Padel under pressure to resign Oxford post over emails about rival poet Derek Walcott, The Telegraph, 24 May 2009
  17. ^ Al Alvarez, Alan Brownjohn, Carmen Bugan, David Constantine, Elizabeth Cook, Robert Conquest, Jonty Driver, Seamus Heaney, Jenny Joseph, Grevel Lindop, Patrick McGuiness, Lucy Newlyn, Bernard O’Donoghue, Michael Schmidt, Jon Stallworthy, Michael Suarez, Don Thomas, Anthony Thwaite, 'Oxford Professor of Poetry', Times Literary Supplement, June 3, 2009, p 6.
  18. ^ שרלוט היגינס, פרס ת"ס אליוט לדרק וולקוט בשל "עבודתו המרגשת והמושלמת טכנית", גארדיאן, 24 בינואר 2011


זוכי פרס נובל לספרות
1901–1925 פרידום (1901) • מומזן (1902) • ביירנסון (1903) • אצ'גראי, מיסטרל (1904) • סנקביץ' (1905) • קרדוצ'י (1906) • קיפלינג (1907) • אויקן (1908) • לגרלף (1909) • הייזה (1910) • מטרלינק (1911) • האופטמן (1912) • טאגור (1913) • לא חולק (1914) • רולן (1915) • היידנסטם (1916) • גילרופ, ה. פונטופידן (1917) • לא חולק (1918) • שפיטלר (1919) • האמסון (1920) • פרנס (1921) • בנאבנטה (1922) • ייטס (1923) • ריימונט (1924) • שו (1925)
1926–1950 דלדה (1926) • ברגסון (1927) • אונדסט (1928) • מאן (1929) • לואיס (1930) • קרלפלט (1931) • גולסוורתי (1932) • בונין (1933) • פיראנדלו (1934) • לא חולק (1935) • או'ניל (1936) • גאר (1937) • בק (1938) • סילנפא (1939) • לא חולק (1940–1943) • ינסן (1944) • מיסטרל (1945) • הסה (1946) • ז'יד (1947) • אליוט (1948) • פוקנר (1949) • ראסל (1950)
1951–1975 לגרקוויסט (1951) • מוריאק (1952) • צ'רצ'יל (1953) • המינגוויי (1954) • לכסנס (1955) • חימנס (1956) • קאמי (1957) • פסטרנק (1958) • קווזימודו (1959) • פרס (1960) • אנדריץ' (1961) • סטיינבק (1962) • ספריס (1963) • סארטר (1964) • שולוחוב (1965) • עגנון, זק"ש (1966) • אסטוריאס (1967) • קאוובטה (1968) • בקט (1969) • סולז'ניצין (1970) • נרודה (1971) • בל (1972) • וייט (1973) • יונסון, מרטינסון (1974) • מונטאלה (1975)
1976–2000 בלו (1976) • אליכסנדרה (1977) • בשביס-זינגר (1978) • אליטיס (1979) • מילוש (1980) • קנטי (1981) • גארסיה מארקס (1982) • גולדינג (1983) • סייפרט (1984) • סימון (1985) • סויינקה (1986) • ברודסקי (1987) • מחפוז (1988) • סלה (1989) • פס (1990) • גורדימר (1991) • וואלקוט (1992) • מוריסון (1993) • אואה (1994) • היני (1995) • שימבורסקה (1996) • פו (1997) • סאראמאגו (1998) • גראס (1999) • שינג'יאן (2000)
2001 ואילך נייפול (2001) • קרטס (2002) • קוטזי (2003) • ילינק (2004) • פינטר (2005) • פאמוק (2006) • לסינג (2007) • לה קלזיו (2008) • מילר (2009) • ורגס יוסה (2010) • טראנסטרמר (2011) • מו (2012) • מונרו (2013) • מודיאנו (2014) • אלכסייביץ' (2015) • דילן (2016) • אישיגורו (2017) • טוקרצ'וק (2018) • הנדקה (2019) • גליק (2020) • גורנה (2021) • ארנו (2022) • פוסה (2023) • האן (2024)
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=דרק_וולקוט&oldid=37437562"